בשונה מהתיקים הסרוגים שמככבים פה בבלוג, את התיק הזה, קניתי במתנה מזמן מזמן, הוא היה מושלם בחלון הראוה בחנות יד שניה ביפו, וישר חשבתי על אחת מהאחיות שלי, שיום ההולדת שלה היה אז קרוב. ואז הבאתי לה אותו, תראי, אמרתי לה, קניתי לך תיק (ובלב ממש קיויתי שהיא תגיד שהוא יפה, אבל לא בשבילה, כי קצת רציתי אותו לעצמי) והיא הסתובבה סביבו, כמעט כמו במחזמר, ואמרה לי שזה נורא יפה מצדי, ותיק כזה הוא בדיוק היא, אבל עם הרצועה הזאת אין סיכוי שהיא תלך איתו בחיים. טוב, חשבתי על זה קצת, ממש מעט. לסרוג רצועה במקום המקורית, עשויה משרשרת מתכת זה לא ענין מסובך. וזה מה שעשיתי. וככה התיק נראה כמו שהיה ביום ששמתי עליו עין, שהיה דיי מזמן, בחנות הזאת ברחוב עולי הגרדום ביפו
וככה הוא היה מונח לי על השולחן, התיק המשגע הזה, עם ההתלבטות מאילו חוטים לסרוג את הידית החדשה. זה לקח המון זמן, והרבה כוסות קפה ואגרטלי פרחים התחלפו מאז, אבל התמונות, שלעיתים נלקחות בשעה מאוחרת בלילה, לא ממש משקפות את זה.
באיזשהו שלב ההחלטה נפלה, סריגת אייקורד בשתי מסרגות, בחוט שצבעו קרוב מאוד לצבע הרקע של התיק עם הפרחים העליזים והצבעוניים. ואחרי שסיימתי לסרוג אותו, (ההוראות בהמשך) ניתקתי את הרצועה המקורית, ותפרתי את האייקורד אל התיק.
בסוף, באיזה צהריים אביביים, מאיה, האחיינית שלי, זאת שאמא שלה קיבלה בסוף את התיק, עברה בסטודיו וביקשתי ממנה להחזיק את התיק לרגע כמו שהיתה מחזיקה אילו היה שלה, היא ביישנית, הילדה הזאת, וחוץ מזה, מיהרה נורא ללכת לפעולה בצופים, אז מהר מהר צילמנו כמה תמונות, ובינתיים, עד שכתבתי וערכתי ועברתי על הכל, התיק הגיע ליעדו ואחות אחת מאושרת 🙂
